יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

בפעם הבאה ויקיליקס!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3974246,00.html

אז מה היה לנו?

היתה לנו חיילת קצת אוטיסטית (איפשהו בחציון הגבוה של סקלת האספרגר, לכל הפחות) - ענת קם - שחשבה שמה שלימדו אותה בשיעורי אזרחות באמת תופס במדינת ישראל. חחחחחח.
היא לא מחייכת הרבה, אבל משוכנעת שההיסטוריה תשפוט אותה . היא גם חשבה שאם השופטים יחשבו שההיסטוריה תשפוט גם אותם - זה יעזור לה כשהם באים לשפוט אותה. אז זהו - שלא.
יש במדינה שב"כ ומשטרה ופרקליטות ויש גם בתי-משפט, וכולם יודעים מי משתין יותר רחוק ומי צריך להתקפל אל מול מי (בתי המשפט מתכופפים אל מול שירות הביטחון, ולא ההפך - אם למי מהקוראים היו ספקות).

רצוי גם לציין שאותה חיילת ואזרחית במדינת ישראל הראתה אזרחות טובה נוסח ישראל ע"י זה שפנתה לעיתונאי ישראלי מוכר שכותב עבור עיתון ממסדי ישראלי - "הארץ" ולא חלילה לאיזה עיתון גוי בחו"ל שלא משתין על הצנזורה הישראלית. זה אמנם הסמן השמאלי של העיתונאות הממסדית הישראלית, אך זה עדיין עיתון ממסדי שרוקד לפי חלילי הצנזורה הישראלית/צבאית/ווטאבר.
כלומר לא מדובר כאן באיזו וענונו עם ציצי. מדובר בילדה טובה ששברה את הכללים בלי לשבור את הכלים.

ועכשיו יש גם את הצד השני של המשוואה - אורי בלאו, העיתונאי.
אורי בלאו קיבל כל מיני מסמכים מסווגים, אבל כאזרח ישראלי ועיתונאי בעיתון ממסדי, גם הוא יודע מאיפה משתין הדג - ומה מותר ומה אסור לעשות עם אותם מסמכים מסווגים במדינתנו הקטנטונת מוקפת אויבים (התשובה, כמובן, היא - כלום. אסור לעשות כלום עם אותם מסמכים). לא רק שאורי בלאו לא פירסם את אותם מסמכים, הוא גם העביר את כל הכתבות שלו דרך הצנזור הצבאי. והצנזור אישר אותן!

גם אורי בלאו חשב שהוא יכול לאכול את עוגת העיתונאי ולהשאיר את עוגת האזרח הנאמן שלמה.
גם הוא כנראה האמין למה שלמד בשיעורי האזרחות והוא חשב שהוא יוכל לשנות ולהשפיע אם יהפוך לעיתונאי.
והנה בא השב"כ (והמשטרה והפרקליטות ובתי המשפט - נו, עלי התאנה של השב"כ) והודיע לו שבמדינת ישראל אין חיסיון למקורות של עיתונאים. ואם הוא רוצה לחזור לארץ ולראות את בית הוריו שוב, עליו למסור את כל המידע שהוא קיבל אי פעם ממישהו לידי ה"סקוריטטה" הישראלי, ואלה מבטיחים שלא ישתשמשו במידע הזה ע"מ להעמיד לדין את אותם מקורות*.

מה שכן, הם לא מבטיחים שלא יעמידו את בלאו לדין. ובלאו הסכים. למה גם הוא רוצה לחזור לארצו-מולדתו ובטח לראות את משפחתו לעיתים יותר תכופות. מה גם שכנראה גם הוא יודע שאם לא יחזור - תמיד אפשר יהיה לארגן לו איזה ביקור מדינתי נוסח דובאי. ובמקרה שלו גם כנראה שלא יהיה אינטרס לאף אחד להתחקות אחרי רוצחיו - כשם שלא מתחקים אחרי מותם של עיתונאים רוסים.
בקיצור, גם על אורי בלאו אנחנו יכולים לצחוק בבטן מלאה. עוד טמבל שלא מבין איפה הוא חי.


ואחרונים חביבים, אלה כל אותם מדליפים ומקורות "חסויים" (חחחחח) וחובבי דמוקרטיה שחושבים שהם עוזרים לישראל כשהם חושפים עוולות של הממסד הישראלי. כן, כל אותם מדליפים שחושבים שאם הם יפנו לעיתונאי ישראלי שלא שובר את הכלים אז הם ישארו מוגנים.
לאותם טמבלים יש לי רק משהו אחד לומר: בפעם הבאה, ויקיליקס.


* במאמר מוסגר, אני דוקא מאמין לשב"כ כשהם טוענים שלא יעמידו לדין את אותם מקורות. הרבה יותר קל רק לעקוב אחרי אותם "מתנגדי משטר" ולנהל עליהם תיק שמן וכנראה סודי שישמש כסוג של חרב דמוקלס כנגד אותם מקורות של בלאו ויבטיחו שהם יהפכו ל"אזרחים טובים", או לכל הפחות יפחדו כל ימי חייהם ואולי גם יפסיקו להיות מקורות של עיתונאים.

אין תגובות: